סר פול

BeatlesStory651נתחיל מזה שהיה מצוין.

אני לא איש של הופעות. לא כי יש לי משהו נגדן. פשוט לא יצא.לפני ההופעה ביום חמישי הייתי בהופעה חיה אחת, ככל שאני זוכר, וזו היתה הופעה מצוינת של אהוד בנאי, בים המלח. איכשהו, את המוסיקה שלי אני צורך דרך אוזניות, ברצועות חתוכות דק דק.
אני גם לא איש של הערצה. אני חושש שאין ממש אף אדם שאני מעריץ, ושמתוך קבוצת האנשים שאני כן מעריך ברמה זו או אחרת כנראה שהרוב הינם מתים כבר. כלומר, אתה צריך שילוב מאוד מסוים של תכונות בשביל שאהיה מוכן לקבל שאתה מיוחד. ורוב האנשים, הם, איך לומר, אנושיים מדי לפעמים.

אז למה בעצם כל כך התלהבתי מההופעה של פול מקרטני ביום חמישי?
אפשר להיות ציני ולהגיד שזה בגלל שזה אופנתי או שבגלל שכולם דיברו על זה או שפשוט בגלל שאחרי שילמת 490 שקל לכרטיס אתה לא ממש תרשה לעצמך לומר שהיה לך רע.

אבל הפעם לא.
הפעם זה פשוט היה במקום ובזמן הנכון. וכנראה שלא רק בשבילי.
כי זה עדיין מרגש לראות אנשים מגילאים שונים כל כך מגיעים למקום אחד בגלל משהו שהם אוהבים, כי מוסיקה היא עדיין משהו שמצליח להעלות אותי למקום טיפה פנימי יותר ומוסיקה שכבר נצרבה בד.נ.א. שלי יכולה לעשות דברים מופלאים כשהיא מוגשת בטמפרטורה הנכונה ועל ידי המלצר הנכון, כי לפעמים אפשר פשוט להרגיש כאשר מי שמופיע מולך עושה את זה מאהבת המוסיקה ולא מאהבת הכסף ושהוא באמת רוצה שתהנה, והוא משקיע בשביל זה, כי חוויות טובות נהפכות לחוויות טובות באמת כשמעורבים בהן אנשים טובים (על הבמה או בקהל), כי זה עדיין מרגש לחשוב שתוכל לספר לנכד שלך ששמעת את יסטרדיי ישירות מהמבצע המקורי, כי זמרים שמקדישים שירים לאהובותיהם המתות שנים אחרי שהן כבר לא כאן זה משהו שעוזר להאמין באהבה, כי זה פשוט היה טוב כל כך.
ואי שם, ממש בדקה האחרונה, אחרי שכל ההדרנים הסתיימו, ופול מקרטני הבהיר לקהל שהגיע הזמן ללכת הביתה, ועננים של קונפטי עפו ומילאו את הבמה ואת הקהל, הגיעה עוד שניה אחת נפלאה בשרשרת של הערב הזה.
על המסך הגדול שליד ראו את פול מתרוצץ על הבמה ומנופף לשלום. כל הנגנים כבר ירדו, רק הוא עוד נשאר מרקד הלוך וחזור בין חתיכות הנייר הקטנות, והמצלמה היתה בזווית כזו שבה ראו גם אותו וגם את הקהל. והוא עבר הלוך ושוב, ונכנס ויצא מענן הקונפטי והיה אפשר ממש להרגיש שהוא נהנה שם. שהוא אוהב את הקהל והקהל אוהב אותו והוא אוהב את זה שהקהל אוהב אותו וכך נוצר לופ שכזה ולכולם כל כך כיף. וזה נשמע כל כך שמאלצי אבל זו היתה תמונה נהדרת של איש שמח שגם מגיע לו.
ובשניה אחת, איכשהו, כשהוא הסתובב שם את הסיבוב אחרון, והמצלמה הראתה אותו מסתובב לקראת היציאה מהבמה, אולי בגלל שהאור נפל על פניו בצורה מסוימת, אולי בגלל שהוא קפצץ וחייך ככה, אולי בגלל שעם כל הקונפטי הזה קשה היה להפריד בין מה שאתה רואה למה שאתה רוצה לראות, אבל לשניה אחת הוא נראה לי בן עשרים ומשהו שוב, ילד שבסך הכל אוהב לעשות מוסיקה שמניעה אנשים.
BeatlesStory651
וזה בטח רק בראש שלי, אבל היופי בהופעות טובות זה שבסוף זה כנראה לא משנה לך.

ונסיים בזה שהיה מצוין.

השאר תגובה