חמשת הקאברים המעניינים ביותר

naimחידושים לשירים זה סוג של רעה חולה, בגדול.
אבל זה אמנם נכון שכמעט כל אמן היום חייב לכלול איזה חידוש באלבום שלו אם הוא רוצה לקבל השמעות, שיש "פרויקטים" שלמים שכולם בנויים אך ורק על מחזור ושלפעמים נדמה שחסרה למוסיקאים שלנו כל כך הרבה מקוריות עד שאין להם ברירה אלא פשוט לשיר שירים של מישהו אחר, ולפעמים בדיוק באותו אופן, אבל לפעמים, רק לפעמים, מישהו מצליח להוציא גרסה שמצליחה להגיד עוד משהו, או שמעמידה דברים באור אחר.

חלקם פשוט עושים את זה אחרת.
הטובים שביניהם מצליחים לגרום לך להקשיב לשיר החדש ולהרגיש סוג של "מה?!?"…

#5 – המגייר
Beck – everybody's gotta learn sometime

כשאתה מצליח לגרום לשיר להשמע כאילו הוא באמת שלך, לגייר אותו לסגנון שלך, סימן שהצלחת. בק מצליח לקחת את השיר הזה, שבמקור היה של להקת Korgis, ולהפוך אותו לשלו, במסגרת פס הקול של "שמש נצחית בראש צלול" המצוין בלי קשר.

#4 – הנשית
אחינועם ניני  – Eye in the sky

קשה לזהות בתחילת השיר את מה שאנחנו הולכים לשמוע. ניני מצליחה לקחת מנגינה שגם ככה היא נעימה ומתנגנת ולהצליח להפוך אותה למשהו עדין ורך אפילו יותר. הקשבה ראשונה לשיר הזה (שיצא כחלק מNow, שבו, אגב, יש גם חידוש לWe can work it out של הביטלס) מגלה לך מחדש דברים וגורמת לך להקשיב למילים מעט אחרת.
(וככה אגב, מצליחים לנתעלם מזה שוידיאו שמצאתי לשיר הזה מכיל אפקטים של בר מצווה…)

#3 – המצוייר
Happy feet – Boogie wonderland

איכשהו, סרטים מצוירים הפכו להיות אחד הדברים הכי מרעננים בקולנוע. Happy feet (המצוין, פרגנו אותו לעצמכם אם לא ראיתם) מכיל כל כך הרבה חידושים וקאברים וחלקם מענגים בצורה יוצאת דופן, כמו רובין ויליאמס שר את הגרסה שלו ל My way.
האמת, בדיסק של פס הקול זה נשמע יותר טוב, ולו יכולתי, הייתי מעדיך להביא כאן את החידוש ה-הו, כל כך מצוין – של I wish שנכלל רק בו ולא בסרט.
אבל גם זה חמוד, לא?

#2 – האיטית
יעל נעים – Toxic

כמו אלאניס מוריסט שלקחה את My humps והחליטה להפוך אותו לבלדה, גם יעל נעים (שמוכרת בעיקר אצלנו בעקבות New soul, שבעצמו התפרסם בזכות פרסומת של אפל) החליטה לגלות את הרבדים האיטיים של Toxic של בריטני. שירי פופ שמנוגנים באיטיות מכריחים אותך להקשיב למילים. זה כמובן מתכון לקטסטרופה, בהתחשב בזה שהחלק הכי פחות חשוב בשירי פופ הוא המילים. אבל לפעמים זה פשוט גורם לך להרגיש שאלו שני שירים שונים.

#1 – הכופר
Paul Anka – Smells Like Teen Spirit

זה מסוג השירים שאנשים שאוהבים אותם מתחלחלים כשהם שומעים את הגרסה הזו.
מילים כמו "חילול הקודש" נזרקות באוויר.
אבל שיר של נירוונה שמנוגן בסגנון ה"סווינג" יכול להיות אחד משלושה דברים – כישלון מפואר, בדיחה לא מוצלחת או הברקה. בעיני, חילול הקודש הזה, הוא סוג של הברקה.
זוהי גולת הכותרת של דיסק שלם של פול אנקה הכבר-לא-כל-כך-צעיר שמחדש שירי רוק בסגנון "שלו". ולמרות שזה אולי לא החידוש הטוב ביותר, הוא הבולט ביותר, כמובן.

(ועוד אחד, כי אי אפשר לדבר על אונס שירים, קאברים וחידושים בלי להזכיר אותו – אל יאנקוביץ'.
אל "המוזר" יאנקוביץ' ביסס את כל הקריירה שלו על גרסאות הומוריסטיות ופארודיות לשירים של אחרים, כשמידי פעם הוא מוסיף באלבומים שלו גם משהו "משלו". אחד הדברים האהובים עליו זה לקחת שירים ולשיר אותם בסגנון פולקה.
כך שאם הזדעזעתם מפול אנקה, אסור לכם בשום פנים, כנראה, להכנס לכאן, ולראות מה הוא עשה לרפסודיה בוהמית..)

 

1 thought on “חמשת הקאברים המעניינים ביותר”

  1. ואיך אפשר לשכוח את הקאבר של טורי איימוס ל- Smells like teen spirit?

    רשימה יפה,
    חלק הכרתי, וחלק חידשת לי.

השאר תגובה