הכפר והגלובלי

הכפר
הכפר הזמנים פשוטים, החלומות בגודל נורמלי, שום דבר לא מובן מאליו, ואתה אסיר תודה.
אתה גר בכפר שלך, יחד עם לא יותר מעוד כמה עשרות אנשים. אולי לפעמים יש שם מאה וקצת.
אתה יודע מה המקום שלך בעולם, כי העולם הוא הכפר, וכמה מקום כבר יש בו…
אתה חי את חייך בשקט, בלי חלומות גדולים מעבר אולי לביקור בעיר הגדולה מתישהו, או להצליח לקפוץ מעבר לנהר בקפיצה אחת..
הטבח של פונדק הכפר הוא האדם שמוכשר ביותר בבישול. מתכונים עוברים במשפחתו מדור לדור כבר מאות שנים.
ישנם ארבעה-חמישה בכפר שיודעים לשיר. יש להם קול ערב, ובאסיפות או במסיבות יודעים תמיד להעמיד אותם על הבמה. תמיד יהיה מישהו שיעמדו לו דמעות בעיניים אחרי שהם ישירו את השיר ההוא.
יש גבר אחד אמיץ מיוחד, עם צלקות מלחמה ישנות בשביל להוכיח את העניין. יש גבר אחד שכל הבחורות בכפר מאוהבות בו וישנה בחורה אחת יפה כל כך שאף בחור בכפר לא מעז אפילו לחלום עליה.
אוסף של אנשים, כל אחד עומד בפסגה משלו, בודד ומזהיר. לא מצפה להיות מיוחד, אבל מיוחד פשוט בגלל שיש בו משהו שאין לשאר.
אתה מי שאתה, ואתה יודע שכשרון, אומץ, חוכמה ואהבה הם דברים נדירים באמת, והם מחולקים בכפר בין האנשים, במשורה.

הכפר הגלובלי
כפר גלובלי הזמנים מהירים, החלומות גדולים יותר מהאנשים שחולמים אותם. אתה אמור להשיג הכל, זה הרי בהישג יד, לא?
כל דבר יכול לקרות. הכל פתוח בפניך. עשרות אלפי שבילים שאתה יכול ללכת בהם, ואיכשהו אתה משכנע את עצמך שאתה באמת יכול ללכת בכולם במקביל, ולא לבחור רק אחד.
כל אחד, בכל מקום, יכול להיות חבר שלך, אהוב שלך, מעריץ שלך, מנהיג שלך. אתה מופצץ באנשים ובהבטחות. יש עשרות אלפי אנשים שם בחוץ שיודעים לבשל. הם מקימים מסעדות, מלמדים אנשים דרך האינטרנט, מתחרים זה בזה בטלוויזיה. כולם שרים. בכל מקום שאליו אתה מסתכל. הם משפריצים את כישרונם מנסים לכבוש פסגה ביחד עם עשרות אלפים אחרים.
יש אנשים מוכשרים, נהדרים, מדהימים, ויש כל כך הרבה מהם שהם כבר נהפכים למשהו שמשעמם בעין. מדי פעם מישהו נוסק לשמיים, מהבהב בכישרונו כמו זיקוק דינור, ואז נעלם שוב בגלי האנשים.לא משנה עד כמה אתה טוב, הכמות הופכת אותך ללא רלוונטי אחרי מספיק זמן, נגיד, אורכה של נשימה אחת.
בחורות יפות יש בכל מקום. גם בחורים. הם מתאהבים אחד בשני במהירות ואז ממשיכים הלאה, כי אסור להפסיק לחלום על ההישג הבא של הלב.  וכולם מבטיחים לכולם ומובטחים על ידי כולם שלכל אחד מגיעות 15 הדקות שלו. כולם בטוחים שגודלו של "הכפר" נותן להם הזדמנויות, לא רואים שהוא הופך אותן לחסרות טעם, כי יש יותר מדי הזדמנויות לכבוש, ויש יותר מדי מובטחי הבטחות עומדים רעבים, כאן, ממש לצידם.
אם רק תאמין תהיה מלך העולם. אבל מלך העולם יש רק אחד, אז מה שווה ההבטחה לשאר המיליונים?
יופי, חוכמה, אומץ, ריגושים – הכל יש כמו זבל. לכל מקום שתלך תפגוש אותם.
ורק האהבה, איכשהו, נעשתה נדירה יותר.

השאר תגובה