תגליות מוסיקליות אחרונות

melua

There are nine million bicycles in Beijing
That's a fact,
It's a thing we can't deny
Like the fact that I will love you till I die.

נתחיל עם קייטי מלואה.
זו אולי הפעם הראשונה שאני הולך ובודק זמרת ברשת רק בעקבות שלוש שניות שראיתי את פניה בתוכנית טלוויזיה, בלי לשמוע אפילו צליל אחד. המנחה אמר משהו כמו "בסוף התוכנית תהיה כאן קייטי מלואה", והיא עמדה שם ועשתה שלום למצלמה. לא ראיתי את סוף התוכנית, ולא היה לי מושג איך היא שרה, אבל בשלב מסוים באותו ערב לקחתי פיסת נייר וכתבתי עליה את השם. לא ברור למה. כנראה סתם חולשה ליופי עם עיניים גדולות.
(טוב, טוב, זה לא מדויק. למען האמת חצי שעה לפני הגעתי איכשהו לקליפ הזה שלה. אז אולי הצירוף של שניהם עשה את העניין. אבל עדיין, נו.)
אבל החלטה משתלמת.

רק בת 25, ובכל זאת, יש משהו בקול שלה שמצליח להיות בוגר ואמיתי, ולגרום לך לחשוב על מילים כמו קטיפה. למען האמת, משהו בקול הזה גורם לזה שאחרי יותר מארבעה שירים ברצף אני חייב לקחת הפסקה. במובן הטוב של המילה.
והיא גם מחזיקה בשיא גינס בתור הזמרת ששרה את ההופעה העמוקה ביותר מתחת למים (303 מטרים), שזה מגניב בפני עצמו.
נסו לצפות בקליפ הבא עד סופו בלי לתהות איך השיער שלה לא מתחרבש.

Still I wonder why it is,
I don't argue like this,
With anyone but you

במוצאי שבתות אפשר לתפוס לפעמים בערוץ HotFamily (הערוץ שבו הסדרות שלא ידעו באיזה ערוץ אחר לשים, או משהו כזה) הופעות שמוקלטות ע"י מבצעים שונים ב"אבי רוד". בלי קליפים מוזרים, בלי גינונים מיותרים, בלי אפקטים "מאגניבים". זמר, להקה, לפעמים טיפה דחוסים, עושים מוסיקה. אחרי פעם אחת שנפלתי במקרה על נורה ג'ונס (אהובתי) אני מנסה לבדוק מדי פעם מה קורה שם. לפני כמה שבועות נתקלתי בקורין ביילי ריי, ומשהו באופן שבו הציגה את השיר הבא שבה את ליבי. אהבה היא לא מצב חסר קונפליקטים, היא אומרת, ואני רוצה לכתוב על אהבה באמת לא על הרומנטיקה וההסתכלות זה בעיני זו, אלא משהו קצת יותר אמיתי. את ביילי ריי, אתם מכירים אולי בלי שאתם יודעים, מהשיר הגלגלצי הזה, שהוא מצוין, אבל לא כמו השירים הרכים יותר שלה.
היא ומלואה הפכו להיות שני האמנים הראשונים שאני קונה את האלבום שלהם במלואו אונליין, אגב.

(ההקלטה מאבי-רוד – כאן, אגב, באיכות פחות טובה)

Oh no, not I
I will survive
as long as i know how to love
I know I will stay alive

האחרונים והכי ישנים הפעם הם איגודסמאן וג'ו
יש משהו במוסיקה קומית שעושה לי את זה במיוחד, למשל Tripod או ב"מעוף הקונקורדס" שיצא לי כבר לקשר אליהם בעבר (לאחרונים אגב יש תוכנית טלוויזיה שבדיוק עכשיו מוצגת בערבים בערוץ 3, והיא, אמ, נחמדה). אבל כשזה מגיע לקלאסיקה, למוסיקה כמוסיקה בלי כל הקישוטים של מילים, צריך להתאמץ יותר,  וכתוצאה מכך מגיעים גם יותר רחוק לפעמים.
ובכלל, קלאסיקנים שלא לוקחים את עצמם יותר ברצינות זה דבר נהדר.
זה למשל עיבוד אופייני שלהם, הפעם למוצרט.

(ואפשר גם לגייר את מוצרט, כמובן)

ועוד אחד, מייצג לא פחות, עם תוספת מבטא (דרך כאן):

(נ.ב. כן, האתר הזה נפרץ בסוף השבוע האחרון, אם מישהו מכם תהה למה עברתי פתאום להציג טקסט בערבית. אני חושב שהבעיה נפתרה. אם אתם חווים משהו מוזר (ואתם לא אמורים) – ידעו אותי)

3 thoughts on “תגליות מוסיקליות אחרונות”

  1. כנראה ששנינו ערים בשעות מוזרות. יצא לי לראות גם את מלואה בתוכנית שציינת וגם את ביילי ריי באותו סשן מרגש.
    תענוגות מוזיקאליים לשעות לילה מאוחרות. תמיד תענוג.

  2. את נורה [אהובתי גם] הכרתי בגיא פינס ב2002, כשהיא זכתה בשמונה גראמיז על אלבומה הראשון והיה קליפ בסוף התוכנית. צללתי, ההתאהבות היתה מיידית.
    כשחיפשתי אמנים דומים לפני כמה שנים מצאתי גם אני את קייטי ואני מחבבת את הסגנון של שתיהן מאוד.
    הן מעוררות תחושה באמת נעימה ואחרת, ואני נעלבת אישית כשקוראים להן "פסקול בית קפה".

השאר תגובה