את, אני והחמאס

עשו לעצמכם טובה (סוג של) וקראו את "אמנת החמאס", כאן. (או כאן, בפורמט יותר נוח לקריאה וב- pdf).
המסמך הזה, שהינו (או אמור להיות) מסמך הבסיס של התנועה שמולה אנחנו יורקים דם ואש בימים האחרונים, הוא משהו שכדאי להכיר בשביל לדעת מול מי אנחנו עומדים.

כמה תובנות בסיסיות שעולות מהקריאה:

  • חמאס הוא לא ארגון לאומי, הוא ארגון דתי-מוסלמי, לגמרי. מטרת חמאס היא לא "להחזיר את הארץ למי שנגזלה ממנו" או "לעשות צדק היסטורי", אלא פשוט להקים מדינת הלכה מוסלמית, על כל שטח ישראל. האדמה הזו קדושה לאיסלאם, לשיטתו, ולכן היא חייבת להיות תחת שלטון איסלאמי.
    למה זה חשוב? כי כאשר מה שמניע אותך בבסיס זה הקיצוניות של האמונה הדתית שלך (והיא לא רק "כלי" בדרך למטרה אמיתית אחרת, כמו מטרה לאומית, טריטוריאלית, או אפילו כלכלית) גם אם תרצה מבחינה אישית לא תוכל לבצע שום פשרה. ככה פשוט.
    אם אללה רוצה שכל הארץ תהיה מוסלמית, ואתה מאמין בזה, גם אם שיקול הדעת האישי שלך יעדיף כן להכיר במדינת ישראל כדי להבטיח שקט לעמך, לא תוכל לעשות זאת. אללה רוצה ג'יהאד, ואללה יקבל אותו.
    מה לעשות, "רק תחת האסלאם יכולות כל הדתות לחיות בשלום", או משהו כזה (ולכן צריך להרוג את כל הכופרים ולהקים מדינת איסלאם. הגיוני כקריסטל, לא?)
  • בעיני, זהו לא ממש מסמך עקרונות. זה יותר "המסמך שיש להציג לעולם כמסמך עקרונות". הוא מלא בציטוטים מהקוראן, לפעמים במקומות נורא לא מתאימים, הוא בנוי רק לכאורה לפי סעיפים, למעשה יש בו נושאים וחזרות וגם סוג של קפיצות לוגיות פה ושם. זהו המסמך שאמור לקרוא הנער המוסלמי המתלבט. זו פרופגנדה, כמו הרבה אמירות אחרות של החמאס, שמטרתה לשכנע יותר מאשר להגדיר, ולעיתים היא בנויה יותר כמו דרשה מאשר כהצהרת כוונות.
  • ככזה, המסמך הזה מרשה לעצמו להיות אנטישמי בצורה שכבר חשבנו שעברה מזמן מהעולם. מסתבר שהיהודים התחילו את מלחמת העולם הראשונה, את מלחמת העולם השניה, עדיין שולטים בכל מרכזי השליטה העולמיים, ומניעים את העולם כולו סביבם, בדיוק כמו שכתבו בפרוטוקולים של זקני ציון (שאגב, מוזכרים במפורש כמקור היסטורי שעליו החבר'ה בחמאס מסתמכים). לפעמים אנחנו "ציונים", לפעמים אנחנו "היהודים", אבל בגדול אנחנו "הכופרים". החלק של הכופרים קשור להגדרה שלנו כאויבי האסלאם (שהוא, כאמור , הנושא והמניע) שאר האנטישמיות היא רק בונוס. כמה נוח שאויבו של אללה הוא גם התגלמות הרוע בעולם, שגם הצליח לסובב את כל העולם "לתמוך" בו.
  • כארגון שהוקם ע"י שייח (יאסין), חמאס שם את האסלאם במרכז בצורה מאוד חזקה, ולכן פתרונות "חילוניים" שיחתמו ע"י גורם אחר (אש"ף/פת"ח) לא יכולים להיות מקובלים עליו. פשוט לא יכולים. הבה נבחר קלישאה ונשתמש בה: זה או אנחנו, או הם. רק שעל באמת. לא "וגם", לא "מעבר לגדר", לא "אנחנו כאן הם שם" (קלישאה חזקה לא פחות) זה או. נורא לא סימפטי מצידם.
  • חמאס יכול לאבד את כוחו ממש, אולי, במקרה אחד בלבד – כאשר הרחוב יגיע למסקנה שראשיו בוגדים באסלאם. איסמעיל הנייה שותה יין יכול להיות אימאג' הרסני לא פחות מכל אימאג' של בניין הרוס. הבעיה היא, שכנראה, שהוא באמת לא שותה יין.
  • מדברים הרבה על זה כך ש"אי אפשר להרוג רעיון". כמובן שזה לא מדויק. (תשאלו את האיסיים, השבתאיים, האטצקיים, האביונים, הדרואידים, האינקה, והמשתמשים של נטסקייפ) אבל לרוב לוקח הרבה זמן וסוג מסוים מאוד של אלימות ברוטאלית שמעביר רעיונות מעולם, בעיקר אם הן גרסה קיצונית של דתות אלו או אחרות.
    כך שנראה שהאינטרס הכי חזק שלנו, כמדינה, אם אנחנו רוצים להפוך מסמכים כמו אמנת החמאס לפחות רלוונטיים (כי "לא רלוונטיים" לא עומד כרגע על הפרק) זה לדאוג למודרניזציה מהירה וטובה ככל האפשר של האוכלוסייה הערבית סביבנו. בורות, אנטי-גלובליזציה ועוני הן קטליזאטורים נהדרים לקנאות דתית, אנטישמיות ונהירה אחרי כמות גדולה של בתולות בגן עדן באופן כללי. רמת חיים סבירה ומעלה, חינוך מדעי בסיסי ופתיחות לעולם דרך תקשורת ואינטרנט עוזרים לראות את הפרוטוקולים של זקני ציון כמה שהם באמת. החמאס יודע את זה, ומזהיר מפני זה באמנה שלו. זוהי דרכם של "הכופרים" להחליש אותם.
    אבל יתכן שיותר מכל טיל אחר, הזרקה תמידית של מודרניות מינימלית לרצועה, תהיה מה שתעזור לנכדים שלנו, אולי, לראות את הרעיון הזה הופך להיסטוריה.
  • והיום, ביום כמו עשרה בטבת, זה מהדהד אפילו יותר. אויבים תמיד היו ויהיו. ו-אופס, אנחנו עדיין כאן.

1 thought on “את, אני והחמאס”

  1. מקסים.
    בהחלט, האוייב של כולנו זה העוני והבורות. אך גם אנשי אינטילגנציה ועושר היו האנטישמיים הכי גדולים ונהרו אחרי רעיונות לאומניים אשר הביאו לשואת העם היהודי במלחמת העולם השנייה. והאם תוכל בוודאות לומר שהעם היהודי היושב בישראל, עם בטן מלאה ושאריות של טחינה בזווית הפה, נקי מקנאות דתית וגזענות נגד ערבים?
    וכאשר אנחנו מכים ביד חזקה את הקיצוניים הדתיים שם, אסור לנו לשכוח את הדתיים הקיצוניים פה, אשר לא מעט בעזרתם נוצר פה מצב שהוביל לשנאה העזה בעזה ובקרב הערבים שמסביבנו. אכן, הכרזת מלחמה כנגד הפאנטיות הדתית אינה אלא צביעות כאשר היא אינה נעשית גם (או קודם כל) בבית.

השאר תגובה