הרפתקאות בקופסת קרטון

מה זאת אומרת "איך המצאת על זה"? למה אנשים מתפלאים כשמישהו חושב על משהו מוזר או קסום או מופלא? למה סיפורים ודמיון נחשבים כל כך יוצאי דופן?
השאלה הנכונה היא "איך לא חשבת על זה?" הדמיון משולח הרסן הוא מה שמפריד בינינו לבין החיות. איך אפשר בלעדיו?
איך אפשר לעבור מול הבחורה הזו במעבר החציה ולא לדמיין לעצמך איך היא תישמע כשתצחיק אותה, לראות ציפור עפה ולא לדמיין איך היא עוקבת אחרינו במסגרת מחקר של ציפורים על נדידת בני האדם, לראות קבצן בפינת רחוב ולא לדמיין שהוא איש עסקים גדול שמנסה ללמד את עצמו ענווה, לראות פרפר חולף לידך ולא לדמיין שהוא שומר הראש האישי שלך שיטגן בלייזר כל מי שינסה לפגוע בך?
איך אפשר אחרת?

theboxטומג'ין דוראן הוא יוצר סרטים מלונדון. את הסרט הזה יצר בעזרת טלפון סלולרי במסגרת תחרות סרטים של נוקיה.
אני מודה, יתכן שהוא טיפה ארוך, אבל הוא מראה איך ילד וקופסת קרטון יכולים להיות עולם שלם והוא מבהיר נקודה שכולנו לפעמים שוכחים כשאנחנו גדלים – דמיון איננה יכולת נרכשת, אלא יכולת מולדת.
במקרים הפחות טובים, זו אולי יכולת נשכחת.
אבל הקסם לא אצור בתוך שרביטים, אלא בסתם חשיבה "מחוץ לקופסא".

6 thoughts on “הרפתקאות בקופסת קרטון”

  1. עם מצלמה סלולרית? מה, פיתוח של נאסא? אני מכירה מצלמות רגילות שלא מצלמות כל כך טוב.

    1. @lish: נראה שכל הסיבה שנוקיה עושים תחרויות כאלה זה בשביל להראות את האיכות שאפשר להגיע אליה, לא? צולם ב- Nokia N8, אם זה חשוב לך. או לפחות ככה רשום בעמוד של הסרטון… 🙂

  2. מקסים ביותר! מזכיר קצת את "האינדיאני בארון" של לין ריד בנקס. ומזכיר לי גם חוויות ילדות פרטיות, בהן שמיכות פוך היו להרי אופל רחוקים, נעלי בית לסירות מפרש משוכללות ומטריות הפוכות לקרוסלות לונה-פארק מסעירות. תקופה מעוררת געגועים…

  3. עוד לא הצלחתי להחליט אם אנשים שזיכרונות הילדות שלהם נמחקו הם יותר מעוררי פליאה או יותר מעוררי רחמים. בכל אופן, הצדק עימך, אני בהחלט בת מזל להשתייך לקבוצה הזוכרת 🙂

  4. מקסים לאללה מה שכתבת על מובנותן מאיליהן של מחשבות דימיוניות 🙂
    זה מזכיר לי אנקדוטה עתיקה מעברי, שנדירותה (דווקא כי איני בעלת דימיון מפותח) הביאה לזכירתה: בחוג דרבוקה אני ועוד מישהו דיברנו על אישה שגרה בתוך הדרבוקה ויש לה חלון ענק (שמהווה קיר שלם!) פתוח לנוף. מישהו שמע את הדברים והגיב ב"איזה דימיון, אני בחיים לא הייתי חושב על זה".
    וסרט שראיתי אתמול, "נכשלת בהצלחה" של הבמאית קרן עצמון, עוסק בקלות הבלתי נסבלת של הדימיון של הגיבורה (כותבת ומעוניינת להיות סופרת), הגולש להתנהלות באמצעות שקרים בחיי היומיום שלה. משעשע.

השאר תגובה