להיות או לא להיות סימולציה

המוח, מבט מבפניםלא צריך ללכת רחוק מדי בהיסטוריה בשביל לגלות את הטיעון שאומר שיתכן שכולנו (או, אם להיות קצת יותר אישי – את/ה) חיים בתוך "עולם אשליה" ולא בתוך העולם האמיתי.
דקארט התעסק בזה בנסותו לעקוף את הסיכוי שקיים "שדון מתעתע" שמציג לו עולם שווא, יום ניסה להוכיח שאנחנו לא חיים בתוך אשליה רק בכדי להודות שזה לא ממש אפשרי, ועדיף פשוט להתעלם מההנחה הזו, קאנט דיבר על כך שהחיים הם אך ורק איך שהעולם נתפס בעינינו. ועדיין, בשביל רוב הציבור, במשך רוב הזמן, הטיעון שאנחנו לא חווים את העולם כמו שהוא הינו לא יותר מאשר דיון פילוסופי חסר בסיס, או נושא שעליו בלוגר משועמם יכול לצטט פילוסופים, בעקבות קריאה של שלוש דקות בויקיפדיה. (לא אני, מה פתאום. אני לא משועמם).
כאשר יצא "המטריקס" (ושני ההמשכונים הנתונים במחלוקת שלו) הדיון גלש מעט יותר אל תוך הציבור הרחב, ולא נשאר עיסוקם של תיכוניסטים חנונים ותלמידי שנה ראשונה בפילוסופיה, אבל עדיין, אנחנו לא באמת רואים סיבה להתעסק בזה.
כלומר, מה הסיכוי, הא?

ניק בוסטרום, פילוסוף מאוקספורד, פרסם בשנת 2003 מאמר שבו הציג טיעון שאמר שיתכן שהסיכוי יותר גדול ממה שאנחנו חושבים.
למעשה, המאמר של בוסטרום עורר לא מעט רעש, והוא הקים אתר שלם שמתאר אותו ואת הרעיון שעומד מאחוריו: http://www.simulation-argument.com.

הרעיון של בוסטרום (למיטב הבנתי הלאו דווקא מדויקת, אתם מוזמנים לקרוא את זה במילותיו הוא) בנוי משלושה משפטים. לפחות אחד משלושת המשפטים הללו, אומר בוסטרום, חייב להיות אמת.
למחשבים היום, הוא אומר, אין את הכוח החישובי בכדי לדמות סביבה "אמיתית" של תודעה. אם נרצה שמחשב מסוים ידמה התנהגות של תודעה באופן מלא או יצור סימולציה בשבילה, נצטרך חומרה חזקה ומהירה הרבה יותר ממה שיש לנו היו, יכולות תכנות מתקדמות בהרבה ממה שיש לנו היום, ודרכים מתוחכמות בהן ניתן יהיה "להעלות" (או "לטעון") את המוח האנושי לאותן מכונות או מחשבים.
אבל, מי אמר שבעתיד לא יהיה לנו את הכוח הזה? על פי מומחים שחיים כבר היום, ברגע שהיכולת תהיה קיימת, מספר הסימולציות שניתן ליצור יהיה עצום, בהתחשב במשאבים המינימליים שככל הנראה נהיה צריכים, פר סימולציה…

אז הנה שלושת המשפטים:

  1. הסיכוי שציוויליזציה ברמת ההתפתחות הנוכחית שלנו, תצליח להגיע לרמת מחשוב גבוהה מספיק בלי להיכחד קודם, הוא אפסי.
  2. ציוויליזציה שמגיעה לרמת מחשוב שגבוהה מספיק לצורך יצירת סימולציה, אף פעם לא תהיה מעוניינת לבצע את זה בפועל.
  3. את/ה ככל הנראה סימולציה.

וככה זה עובד:
אם נניח ש-1 ו-2 הינם "שקר", זה אומר שמתישהו בעתיד אנחנו  (או ציוויליזציה אחרת) נצליח להגיע לרמת היכולת המיחשובית הדרושה לצורך יצירת סימולציות וגם נרצה לעשות זאת.
בשל העובדה שאין צורך במשאבים רבים בכדי ליצור מספר גדול של סימולציות, (ומכיוון שהיכולת הזו יכולה להמשך גם עמוק אל תוך העתיד, אגב) אחרי שמחשבים את הסיכוי, סטטיסטית, מגלים שמכיוון שיהיו כנראה הרבה-הרבה יותר תודעות ש"רצות על מחשב" מאשר תודעות ש"רצות על מוח" לאורך ההיסטוריה, הסיכוי שתודעה מסוימת לאורך ההיסטוריה תהיה סימולציה גדול יותר מאשר הסיכוי שהיא תהיה "אמיתית". וכשאנחנו אומרים "תודעה מסוימת לאורך ההיסטוריה", אנחנו מתכוונים גם אליך, כמובן.
כך שמשפט 3 חייב להיות אמת.

בכדי שמספר 3 יהיה שקר חייבים שלפחות אחד משני המשפטים 1 או 2 יהיו אמת. כלומר, כדי להאמין שבטוח אינך סימולציה, עליך להאמין או שאנחנו הולכים להכחד לפני שנגיע ליכולת ליצור אותן, או שלמרות שנוכל ליצור סימולציות, לעולם לא נרצה לעשות זאת. המשפט הראשון מעט מדכא, השני נשמע מעט מופרך בהתחשב באופן שבו אנחנו מכירים את הסקרנות האנושית.

בוסטרום לא עוצר שם, כמובן. הוא מדבר גם על ה"השלכות האפשריות" של האמונה שיתכן שאת/ה חי בסימולציה. יתכן, הוא אומר, שאם מי שמריץ את הסימולציה שלך, מאמין באל מסוים, למשל, הוא יבנה בשבילך עולם ש"יתנהג" על פי אמונתו (או יצור בשבילך "עולם הבא אחריו" שיהיה למעשה סימולציה נוספת…). יתכן שהוא אמן, או מדען, או סתם מישהו שיבנה את העולם שלך על פי גחמותיו האמנותיות / זכרונות ילדותו / מה שבא לו…
אבל כאן זה באמת מתחיל כבר להיות משוגע קצת, ואולי לא כדאי שנתעמק בזה יותר מדי.
בכל זאת, אנחנו לא רוצים להעמיס על המערכת.

2 thoughts on “להיות או לא להיות סימולציה”

  1. לפני כמה שבועות יצא לי ללמוד על זה באחד השיעורים שלי בקורס אצל ד"ר דניאלה גורביץ' באוניברסיטת בר אילן. אבל שם היא לקחה את עניין הסימולציות צעד אחד קדימה למצב בו אין מקבילה לסימולציה במציאות. אם אני זוכרת נכון המצב הזה נקרא סימולאקרה (דימוי היפר ריאלי מחקה מציאות) והוצג בהקשר פילוסופי כזה על ידי ז'אן בודריאר. אולי יעניין אותך:
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96'%D7%90%D7%9F_%D7%91%D7%95%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%A8

    1. אופק – תודה. אכן מעניין.
      נראה לי שיש שני הבדלים עיקריים בין הסימולציה עליה כתבתי כאן לבין הסימולאקרה.
      האחד הוא שהסימולאקרה היא תפיסת מציאות (אישית או חברתית) שנמצאת בהכרתנו בעקבות האופן שבו התרבות מציגה ומייצגת דברים ואילו הסימולציה עליה כתבתי הינה אלמנט פיסי-וירטואלי "אמיתי" שאכן עוטף אותנו. (למרות שהוא יכול להיות *גם* תפיסה הכרתית) והשני הוא שבסימולציה עליה דיברתי יתכן שעצם תחושת העצמי וההכרה שלנו, הן עצמן סימולציות (כלומר, אנחנו בעצמנו "מומצאים" על ידי מישהו אחר ותחושת העצמי שלנו היא כוזבת).

      ובכל זאת, נראה לי שבכל מה שקשור ליום יום שלנו, הנושא של סימולאקרה הוא בעל משמעות והשלכות חשובות יותר. חשוב שנהיה מודעים לזה שיתכן שהאופן שבו העולם מוצג לנו על ידי המדיה יכול להיות כוזב על לרמה שבה הוא בעצם מציג דבר שלא קיים, ואז גם יוצר אצלנו ציפיות לא מציאותיות מהעולם. לפחות לגבי הסימולאקרה, יש לנו – בתיאוריה – מה לעשות, על ידי עצם המודעות לקיומה.

השאר תגובה