נקודתיים

בתחילת הספר המצוין "דרך הזן" מספר אלן ווטס על הדרך שבה היו נוהגים הסינים לחזות את העתיד. חוזה העתידות היה לוקח שריון של צב, וקודח בו חור. אחר כך הוא היה מחמם את השריון עד אשר היו מתפשטים סדקים מהחור על פי השריון ואז היה "קורא" בסדקים הללו. הקריאה בסדקים נעשתה על ידי שימוש בספר [...]

נראה לי שאני הולך לאהוב את הסרט הזה.

(ערב יום השואה תשסט) אנחנו הדור שהולך לראות את המעבר. זה יקרה בעוד עשר, עשרים שנה, אולי מעט יותר. זה עניין של סטטיסטיקה. אבל מתישהו בחיינו זה הולך לקרות. הולך לעבור קו גבול דק מאוד, ומשני צידיו יצויינו שני ימי שואה. הראשון בו עדיין יהיו ניצולי שואה חיים בינינו, והשני בו כבר לא. על פי [...]

  מעולם לא הייתה שם אהבה. זה התחיל כניסיון בריחה מבדידות המשיך בסוג של נחמה, אחר כך הייתה קצת תשוקה ותאוות מחוממות על אש קטנה.  ואז הגיעה תחושת שייכות וקצת "משמעות" בפרוטה, ביתיות, חמימות, בריחה מהמציאות, והתרוממות רוח שקטה. אחרי שכוס נשברה הגיעו שמחה, אשליה, התפכחות, קצת סתירות, אחר כך הגיעה שותפות פיננסית, ונתח נכבד [...]

אותי תפסו העיניים, כמובן. אני מתכוון, פשוט, תסתכלו עליו, על המבט הזה. יתכן שכבר יצא לכם לראות את התמונה הזו על הקיר של רופא האוזניים שלכם, נגיד… זו (כנראה) תמונה של ילד בשם הרולד ויטלס, שהיה חירש. לא ברור באיזה תאריך בדיוק היא צולמה, אבל הרופא שטיפל בהרולד, וכנראה ניתח את אזניו או משהו כזה, [...]