נקודתיים

מעולם לא הייתה שם אהבה.

זה התחיל כניסיון בריחה מבדידות
המשיך בסוג של נחמה,
אחר כך הייתה קצת תשוקה
ותאוות מחוממות על אש קטנה. 
ואז הגיעה תחושת שייכות
וקצת "משמעות" בפרוטה,
ביתיות,
חמימות,
בריחה מהמציאות,
והתרוממות רוח שקטה.

אחרי שכוס נשברה
הגיעו שמחה,
אשליה,
התפכחות,
קצת סתירות,
אחר כך הגיעה שותפות פיננסית,
ונתח נכבד וארוך של פשרות.

הייתה התרגשות,
והייתה שם הורות,
היה שם גם חום אנושי.
אחר כך מעט עצבנות,
מחילות מהירות,
הומור עצמי,
יחס אישי.

הייתה שותפות גורל,
טיפוס משותף,
ושילוב של כוחות,
ושיגרה ארוכה ארוכה,
מרירה-מתוקה,
אינרציה
של רגשות.

ואחרי 50 שנה,
בחתונת זהב,
בעיניים חמות ורכות,
היה שם סוג של הישג,
זיכרונות עמומים,
וזקנה, שמיסכה מעט את התחושות.

אבל מעולם לא הייתה שם אהבה.

(* ומישהי אמרה לי פעם "אבל זו בדיוק ההגדרה של אהבה!". ולך תדע, אולי היא באמת צודקת.)

RSS תגובות