אב השנה – סיפורו של צוות הויט

כשהיה בן 15, החליט ריק הויט שהוא רוצה להשתתף במירוץ מיוחד למען חבר מבית הספר שנפצע בתאונה. מדובר היה במירוץ של חמישה מייל (כשמונה קילומטרים), וריק הודיע על רצונו לאביו. האב הסכים, וכך התחיל אחד הפרקים יוצאי הדופן בעולם הריצה, ודיק הויט, אביו של ריק, הפך לאחד האבות המוערצים בעולם.

ריק הויט נולד ב-1962, בן לדיק וג'ודי. בלידה, חבל הטבור נכרך סביב צווארו והוא חווה מחסור בחמצן שגרם לו לשיתוק מוחין. להוריו של ריק נאמר שכדאי להם פשוט לאשפז אותו ולשכוח ממנו מכיוון שלעולם לא יוכל לחיות חיים נורמליים, או אפילו קרובים לזה. הוא לעולם לא יוכל ללכת או לדבר והוא יחווה עיוות גופני כל ימי חייו. הערכות הרופאים דיברו על כך שיהיה צמח. אבל ההורים ראו כיצד הוא עוקב אחריהם בעיניו וזיהו בעיניו הבנה למה שקורה סביבו. הם נלחמו להכניס אותו לבית ספר רגיל, לקחו אותו לשחות ולימדו אותו אותיות ומילים בסיסיות, למרות שעדיין לא יכול היה לדבר.
בגיל עשר, מחשב מיוחד שנבנה בשביל ריק אפשר לו ליצור מילים ולתקשר בעזרת הנעה של ראשו.
בגיל 13 , לאחר מאבק, התקבל לבית הספר.
ובגיל 15 ביקש מאביו להשתתף במירוץ.

דיק הויט, שבהחלט לא היה בכושר טוב במיוחד, החליט לרוץ עם בנו את מירוץ שמונת הקילומטרים, דוחף את כסא הגלגלים שלו לאורך כל המסלול. את המירוץ הראשון שלהם סיימו האב והבן במקום הלפני אחרון. "לא הצלחתי לזוז אחר כך במשך שבועיים", סיפר דיק. אבל כאשר חזרו הביתה, אמר הילד לאביו "אבא, כשאני רץ ככה, אני מרגיש כאילו אני לא מוגבל בכלל."
וזה היה מספיק.

דיק וריק הויט החלו להשתתף במירוצים מכל הסוגים. האב רץ ודוחף את בנו לפניו לאורך כל המסלול, לא משנה עד כמה ארוך או קשה.
לאורך השנים הם הפכו להיות פנים מוכרות בתחרויות ריצה בכל העולם.
כולם הכירו את האב והבן המשותק שמשלימים ביחד תחרות ריצה אחת אחרי השניה. ביחד הם סיימו ריצות מרתון, דואתלון (שמשלבות ריצה ואופניים) וטריאתלון (ריצה, שחיה ואופניים). בקטעי האופניים מרכיב האב את בנו על כסא מיוחד שמורכב בחזית האופניים. בקטעי השחיה הבן שוכב בתוך סירה והאב מושך אותו בעזרת רתמה מיוחדת. "אני לא רץ בלעדיו," אומר דיק הויט "אני פשוט לא יודע מה לעשות עם הידיים."

הרבה לפני אובמה, ריק ודיק הויט, שהיום מוכרים בעולם בתור Team Hoyt, כבר אמרו את "כן, אתה יכול". ריק הויט סיים בית ספר וגם סיים קולג' עם תואר בחינוך מיוחד. הוא גר היום בדירה משלו ועובד ב"בוסטון קולג'".  "אני אולי מוגבל," הוא אומר "אבל אני חי חיים עשירים ומספקים יותר מאשר רוב האנשים בעולם."
דיק הויט פרש משירות צבאי כקולונל לאחר 37 שנות שירות. ב-2003 הוא חווה התקף לב, אך לדברי הרופאים, העובדה שהוא היה בכושר טוב כל כך עקב כל הריצות, הצילה את חייו.
האב והבן הפכו להשראה לאנשים ברחבי כל העולם. הם מקבלים מכתבים ומיילים מאנשים מרחבי העולם, ונותנים הרצאות על סיפורם בכ-50 אירועים כל שנה. הם גם הקימו את "The Hoyt Foundation", שמוקדש לפיתוח האישיות האופי והעצמאות של צעירים בעלי מוגבלויות, בעיקר בעזרת ספורט.

הסרטון שלמטה לקוח מתוך סרט תיעודי על תחרויות "איש הברזל". מדובר בתחרויות שנחשבות לקשות מסוגן שמורכבות מריצת טריאתלון של 3.8 קילומטרים של שחיה, 180 קילומטרים של רכיבת אופניים ואז 42 קילוטרים של מרתון ריצה, ללא הפסקה בין החלקים. צוות הויט כבר עשה את המירוץ הזה שש פעמים, והזמן הטוב ביותר שלו הוא מעט פחות מ-14 שעות.

הם כבר השתתפו ב-234 טריאתלונים, 21 דואטלונים ו-67 מרתונים, 27 מהם היו במרתון בוסטון, המירוץ האהוב עליהם. ואכן, כמו שקיוו, במרתון בוסטון בשנת 2009 ציינו צוות הויט את המירוץ האלף שהם רצים ביחד, האב בגיל 68, הבן בגיל 47.
הם עדיין לא רואים סיבה לעצור.

2 comments on “אב השנה – סיפורו של צוות הויט
  1. שלומית הגיב:

    אחרי שהתגברתי על קולו הדרמטי עד מאד שך הקריין וזויות הצילום הקיטשיות, גליתי סיפור חיים מעורר השראה.

    מעין עקדה הפוכה.

  2. שרה הגיב:

    אבא מעורר הערצה .
    הסיפור מדהים , תודה שהבאת אותו .

השאר תגובה